מחברים הכול יחד

אורח מצלצל בפעמון. הכלב רץ אל הדלת, הזנב אנכי ומכשכש מהר, הגוף נוקשה, בוהה דרך הדלת. רבים קוראים את הכשכוש ופותחים את הדלת. אבל כשכוש קצה זנב ועוד גוף נוקשה ועוד מבט נוקשה זו עוררות, לא ידידותיות. פתיחת הדלת עכשיו לרוב מובילה לזינוק או לנשיכה. תוכנית טובה יותר: עצרו, קחו את הכלב לחדר אחר או הפנו אותו אל מזרן, תנו לעוררות לדעוך, ואז ברכו. קריאת הכלב כולו משנה את התסריט.

הרגע נראה חמוד. הכלב אומר לכם את ההפך. הפניית ראש, עין לווייתן וליקוק שפתיים יחד הם צרור: "אני לא בנוח, בבקשה תפסיקו". כלב במצב הזה מטפס בסולם. התמונה הטובה ביותר היא זו שלא מצלמים. סיימו בעדינות את החיבוק, שבחו את הכלב על הסבלנות, ותנו לילד להעניק חטיף ממרחק זרוע. בפעם הבאה, תנו לכלב הזדמנות לבחור מגע במקום להידחק אליו בכוח.

חזיתי, מהיר, בלי קשת, זנב גבוה ונוקשה. הכלב שלכם נהיה דומם ומכניס את הזנב. זו אינה ברכת שלום, זו התנגשות של מצבים לא תואמים. המהלכים הטובים ביותר שלכם: זוזו הצדה מהקו, סובבו את גוף הכלב שלכם כך שלא יהיה פונה אל ההתקרבות חזיתית, הנמיכו את הקול, ואם הבעלים בטווח שמיעה, בקשו ברוגע שיקראו לכלב. הימנעו מהרמת הכלב שלכם לאוויר, שלרוב מקפיצה את הכלב האחר. שבירת קו ההתקרבות כמעט תמיד עוזרת.

התנשפות בחדר קריר שוללת חום. הוסיפו זנב מוכנס וליקוקי שפתיים תכופים וקיבלתם כלב שמטפס בסולם במקום שאינו יכול לעזוב. מהלכים מועילים: עברו לפינה השקטה ביותר, שבו על הרצפה כדי שתהיו בגובה הכלב, הציעו עצם ללעיסה אם הכלב ייקח, וחסמו את המבט אל הדלת שדרכה נכנסים כלבים חדשים. שאלו את הצוות אם אפשר לחכות במכונית ושיקראו לכם כשהחדר יהיה מוכן. שינויים קטנים מורידים את הטיפוס.

לעולם לא תתרגלו את הקורס הזה יותר מאשר עם הכלב שבבית שלכם. קבעו הרגל קטן: פעם ביום, הקדישו דקה אחת רק לצפייה. מה הזנב עושה? האוזניים? הפה? האם זה קו הבסיס של היום, או שינוי מאתמול? רוב המשברים ביחסים בין אנשים לכלבים נובעים מאותות קטנים שהוחמצו ונערמו. רוב הקשרים העמוקים נובעים מההפך: אדם אחד ששם לב, וכלב אחד שלומד שתמיד אפשר לשמוע אותו. זו כל הנקודה.

שמירה על אוכל היא התנהגות כלבית נורמלית, לא פגם באופי. ההתקשחות, הראש המונמך מעל הקערה, המבט הצדדי הקשה שעוקב אחריכם: אלה בקשה מנומסת ומוקדמת לתת למשאב לנפשו. התגובה הגרועה ביותר היא לשלוח יד, לקחת את הקערה או להעניש את הקפיאה, כל אלה מלמדים את הכלב שאנשים ליד אוכל פירושם אובדן, ודוחפים אותו במעלה הסולם לעבר נהמה או נשיכה. תוכנית טובה יותר: תנו לו מרחב בזמן שהוא אוכל, ובנו אמון בנפרד על ידי זריקת משהו טעים יותר לקערה כשאתם עוברים, כך שההתקרבות שלכם תבשר דברים טובים, לא אובדן.

כלבים מנומסים מברכים בקשת, לא חזיתית. הם מתקרבים בעיקול, מרחרחים לרגע בצד או מאחור, שומרים על גוף רפוי ומפנים מבט לעיתים קרובות. כלב שצועד ישר פנימה, עומד ישר ונועל מבט הוא גס רוח או מודאג, גם אם זנבו מורם. היכרויות טובות מתרחשות בהליכה מקבילה, במרחק ששני הכלבים יכולים להתמודד איתו, עם אפשרות להתרחק. תנו להם לבחור את הקצב, שמרו על רצועות רפויות, וסיימו את הברכה אחרי כמה שניות לפני שהיא מחמיצה. קצר ונעים עדיף על ארוך וכפוי.

כלב שנעשה נמוך, דומם ונועל מבט קשה על חיה קטנה שזזה אינו מתפעל ממנה, זו תבנית טורפת או של עוררות גבוהה, ומרדף עלול להידלק ברגע. זה רגע להוסיף מרחק ומבנה, לא לתת להם להסתדר לבד. השאירו את הכלב על רצועה, תגמלו אותו על שהוא מביט בחתול ואז חזרה אליכם, ותנו לחתול נתיב מילוט גבוה שהוא תמיד יכול להגיע אליו. בנו את הקשר במפגשים קצרים ורגועים שבהם הכלב מתחת לסף. כלב רך, רפוי ומפנה מבט הוא בסדר; כלב קפוא ובוהה זקוק לעזרה.